פסק-דין בתיק עפ"ג 35215-05-13

1.       לפנינו ערעור על גזר דינו מיום 21.4.13 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת שרון לארי-בבלי) שניתן בת.פ. 10739-04-12.

2.       נגד המערער הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.4.12 לפנות בוקר ברח' המלך ג'ורג' בירושלים, ירד המתלונן מאוטובוס וביקש לחצות את הכביש במעבר חצייה שבסמוך אליו נכחו המערער וחברו, שהיו שיכורים באותה עת (יצוין, שהחבר הואשם ביחד עם המערער, ואולם ההליכים נגדו הותלו). באותן הנסיבות התנפלו על המתלונן שני כלבים שהיו שייכים לחברו של המערער. משביקש המתלונן להרחיק את הכלבים ממנו סירב החבר לעשות כן, תוך שאיים על המתלונן. המתלונן השיב כי יזמין משטרה, ובשלב זה ניגש אליו המערער חטף מידיו את מכשיר הטלפון הסלולרי שלו והיכה אותו פעמיים במכות אגרוף בפניו. כתוצאה מכך דם ניגר מפי המתלונן, כתר של אחת משיניו נשבר, ולחיו התנפחה. המערער הורשע, על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש וקבלת תסקיר שירות המבחן, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים: מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 12 חודשים; מאסר על תנאי; ופיצוי למתלונן בסך של 5,000 ש"ח.

3.       לטענת המערער, העונש שנגזר עליו אינו מידתי והוא חורג מהמקובל בעבירות דומות. המערער טוען עוד, כי בגזר הדין ישנה טעות עובדתית שכן בנימוקים לחומרא צוין, כי המערער יחד עם חברו שיסו במתלונן את הכלבים של החבר. ואולם, כך טוען המערער, בכתב האישום לא יוחסה לשניים כל עבירה בהקשר זה. עוד טוען המערער, כי בית משפט קמא לא נתן במסגרת גזר הדין משקל ראוי לנסיבותיו הפרטניות של המערער: העובדה כי הודה במעשה מיד והביע חרטה; העובדה כי המערער עובד במקום עבודה מסודר; העובדה שאין למערער עבר בעבירות של אלימות; והיעדר חשש ממשי מחזרה של המערער על מעשים דומים בעתיד. לפיכך מבקש המערער כי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו על ידי בית משפט קמא, יומר בעונש מוחשי ומרתיע שאינו מאסר בפועל.

4.       מנגד טוענת המשיבה, כי הגם שהעונש איננו קל, הרי שבנסיבותיו החמורות של המקרה שלפנינו מדובר בעונש ראוי, והיא סבורה שיש לדחות את הערעור.

5.       בסיום הדיון שהתקיים לפנינו העלנו הצעה, ולפיה הצדדים יגיעו להסדר שבמסגרתו יוסכם כי תמורת הקלה מסויימת בעונשו של המערער, יוגדל הפיצוי שישולם על ידי המערער למתלונן. הצדדים נתבקשו להודיע את עמדתם ביחס להצעה זו. מהודעת ב"כ המערער עולה, כי לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה. במסגרת ההודעה שהגישה ביקשה ב"כ המערער, כי עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער יומר בעונש מאסר בעבודות שירות, כנגד הגדלת הפיצוי למתלונן בסכום של 7,000 ש"ח שישולם לאלתר. אין בידינו לקבל בקשה זו, הואיל ואנו סבורים כי עונש מאסר לריצוי בפועל מתחייב בנסיבות העניין.

6.       לאחר ששמענו את הצדדים, עיינו בחומר המונח לפנינו ושקלנו בדבר, הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום להקלה מסויימת בעונש שנגזר על המערער על ידי בית משפט קמא. נדגיש, כי איננו מקלים ראש במעשיו של המערער כלל ועיקר. המעשים בהם הורשע המערער הינם חמורים ביותר. מדובר ב"אלימות רחוב" קשה שיש בה כדי לפגוע במידה רבה בתחושת הביטחון האישי של הציבור וביכולתו להסתובב בחופשיות וללא חשש במרחב הציבורי. על כן, עונש של מאסר משמעותי בפועל הוא בהחלט עונש ההולם את נסיבות המקרה דנן. ואולם, בנסיבותיו של מקרה זה אנו סבורים, כאמור, כי יש מקום להקל במידת מה מהעונש שנגזר על המערער, וזאת משום שדומה כי נפלה טעות בגזר הדין, שעה שצוין בו כי המערער וחברו שיסו במתלונן את כלביו של החבר. כפי שעלה בדיון שהתקיים לפנינו, אין חולק כי שיסוי מכוון לא היה במקרה דנן. אין ספק כי אילו היה שיסוי מכוון של כלבים במתלונן מצידם של המערער וחברו, היה בכך כדי להוסיף מימד של חומרא למעשה. נראה, כי בכך נקלע בית משפט קמא לכלל טעות, ועל כן, כאמור, יש מקום להקלה מסויימת בעונש שהוטל על המערער.

7.       סיכומו של דבר. על יסוד האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי יש להפחית את עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער ולהעמידו על 8 חודשי מאסר (במקום 12 חודשי מאסר). יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא יעמדו על כנם. על המערער להתייצב לריצוי עונש המאסר שהוטל עליו, ביום 18.8.13, בבית המעצר ניצן. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס. טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

ניתן היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, במעמד הנוכחים.